עטרה קרואני נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח'

החלטה

בפניי בקשתו של המנהל המיוחד למתן הוראות ולפיהן מתבקש בית המשפט לקבוע כי לחייבת זכויות במשק 3 (להלן: "המשק") במושב ירחיב.

החייבת נישאה למשיב 2, אורי לוי (להלן: "אורי") ביום 14.11.1991. ביום 8.9.1994 מכר אביו של אורי את זכויותיו במשק לאורי ולחייבת. בפועל, רישום העברת הזכויות לא בוצע עד היום כך שהמשק עדיין רשום על שמו של האב. ביום 19.2.1996 נכרת בין החייבת לבין אורי הסכם גירושין לפיו החייבת תעביר את זכויותיה במשק על שמו של אורי במועד ביצוע הגט. עוד נקבע כי אורי ישלם לחייבת 40,000 ₪. הגט ניתן ביום 3.7.1996. ביום 26.7.1999 חתמה החייבת על כתב ויתור לגבי זכויותיה במשק. ביום 12.11.2007 ניתן צו כינוס על נכסי החייבת.

המנהל המיוחד טוען כי ויתורה של החייבת על זכויותיה במשק הוא חסר תוקף משפטי, שכן הסכם הגירושין הופר באופן יסודי על ידי אורי והוא אף לא שילם את מלוא התמורה שהיה עליו לשלם לחייבת לפי הסכם הגירושין, אלא רק 35,000 ש"ח. בנוסף, אורי הפר התחייבויות נוספות שנטל על עצמו לפי הסכם הגירושין, ומכל מקום, הוראות הסכם הגירושין לא בוצעו עד למתן צו הכינוס ביום 12.11.2007.

אורי מתנגד לבקשה. לדבריו, הוא שילם לחייבת את מלוא הסך של 40,000 ₪ לפי הסכם הגירושין. הגירושין התרחשו בשנת 1996 ואילו צו הכינוס ניתן רק בשנת 2007. על המשק רבץ חוב של כ- 110,000 ₪ ולכן אלמלא הסכימה החייבת להסתפק בסכום של 40,000 ₪, היה עליה לשאת גם בחובות הרובצים על המשק. לדבריו, לא ניתן לפתוח מחדש הסכמים שקוימו, ואשר קיבלו תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני.

הכנ"ר מתנגד אף הוא לבקשה. לשיטתו של הכנ"ר, הבקשה הוגשה טרם זמנה שכן מדובר למעשה בבקשה לביטול הענקה, שעה שהחייבת טרם הוכרזה פושטת רגל. לגופו של ענין, הכנ"ר סבור שלא ניתן לבטל את הויתור שויתרה החייבת על זכויותיה במשק, שכן הויתור נעשה בשנת 1996 וצו הכינוס ניתן רק בשנת 2007. כמו כן, הכנ"ר מצביע על כך שאורי טוען כי הסכום של 40,000 ₪ היה תמורה ראויה בעד המשק וגם לא הוכח כי החייבת היתה חדלת פרעון בשנת 1996.

בתשובתו לתגובות, חוזר המנהל המיוחד על טענותיו ומנסה להפריך את טענותיו של אורי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

ראשית לכל, עסקינן בבקשה מוקדמת, שכן החייבת טרם הוכרזה פושטת רגל וממילא לא ניתן עדיין לבטל הענקות שהעניקה.

לגופו של ענין, ברור שאין המדובר בהענקה שניתן לבטלה, שכן הסכם הגירושין נכרת כ- 11 שנים לפני צו הכינוס. גם אם אניח לצורך הענין כי אורי הפר חיוב כזה או אחר שהוטל עליו לפי הסכם הגירושין, הרי שהפרה כזו אינה מאיינת את הויתור שויתרה החייבת על זכויותיה במשק שעה שהחייבת לא הודיעה על ביטולו של הסכם הגירושין מחמת הפרתו. הכלל הוא שחוזה שהופר איננו מתבטל מאליו. זאת ועוד, אין חולק כי לפחות סך של 35,000 ₪ מתוך 40,000 ₪ שולמו על ידי אורי לחייבת, וממילא ברי כי הוא קיים את עיקר החיוב הכספי בקשר למשק. העובדה שכתב הויתור נחתם על ידי החייבת רק בשנת 1999 אינה מעלה או מורידה, שכן הויתור המהותי על זכויותיה במשק נעשה בשנת 1996, במסגרת הסכם הגירושין, וזהו המועד הקובע. המנהל המיוחד טוען כי כבר בשנת 1996 היו לחייבת חובות, אלא שלעובדה זו אין כל נפקות שעה שצו הכינוס ניתן רק בשנת 2007. טענותיו של המנהל המיוחד בענין חוסר הסבירות של הסכם הגירושין אינן יכולות להתקבל שעה שההסכם נכרת 11 שנים לפני צו הכינוס והחייבת לא מצאה לנכון לבטלו. כמו כן, לא הובאה כל ראיה המוכיחה כי התמורה ששולמה לחייבת בגין הויתור על המשק היתה בלתי סבירה בנסיבות הענין.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המנהל המיוחד ישלם לאורי שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' שבט תש"ע, 25 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: